עיריית תל אביב יפו נ' תאגיד המים מי שיקמה בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה למחיקת כותרת ולחילופין למתן רשות להתגונן שהגישו המבקשות, בגין תביעה כספית בסך 2,500,000 ₪, אשר הוגשה כנגדם על ידי המשיבה, בהליך של סדר דין מקוצר.

בקשת המבקשות נתמכה בתצהירו של מר יצחק פרבמן, המשמש כמהנדס הנתבעת 1 (להלן: "התאגיד"), וכן שימש קודם לכך כמנהל מחלקת המים אצל הנתבעת 2 (להלן: "העירייה").

ביום 13.7.11, התקיים בפניי דיון בבקשה במעמד הצדדים במהלכו חזרו הצדדים על טענותיהם, כפי שעלו מכתבי הטענות שהוגשו על ידם. המבקשות שבו ועתרו להעברת הדיון בפני מועצת הרשות הממשלתית למים וביוב (להלן: "מועצת הרשות").(ראה בעניין זה בקשה שהוגשה מטעמן ביום 11.7.11).

מטעם הצדדים הוגשו כתבי טענות נוספים כדלקמן; מטעם המשיבה הוגשה בקשה למחיקת סעיפים מהבקשה למחיקת כותרת וחילופין בקשת רשות להגן ומהתצהיר שהוגש לתמיכה בה בשל קיומו של מעשה בי-דין. לבקשה זו הוגשה ביום 10.8.11, תגובת המבקשות. בהתאם להחלטתי מיום 13.7.11, הוסיפה המשיבה והגישה תשובה מטעמה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי ובחנתי טענות הצדדים מצאתי לקבל את טענת המשיבה בדבר קיומו של מעשה בי-דין, ולפיכך להורות על דחייתה של הבקשה למתן רשות להתגונן. בתוך כך מצאתי לדחות בקשתן של המבקשות להעברת הדיון בפני מועצת הרשות.

בבסיסו של כתב התביעה שהגישה המשיבה עומד פסק בוררות מיום 15.2.06, בו נקבע כי העירייה חייבת בתשלום בעבור השימוש שהינה עושה בתשתיות המים והביוב של המשיבה, על פי עקרונות חישוב אשר נקבעו על ידי הבורר, והמפורטים בסעיף 6 לכתב התביעה. (העתק מפסק הבוררות צורף כנספח א' לכתב התביעה).

על פי טענת המשיבה, לאחר קבלת פסק הבוררות, לא הצליחו הצדדים להסכים ביניהם על עלות הקמת קו ירושלים ממנו נגזר סכום הפחת שעל המבקשות לשלם למשיבה, ולפיכך פנו לבורר על מנת שזה ייקבע את הסכום הכספי לו זכאית המשיבה כפחת בעבור קו ירושלים.

ביום 28.1.09, הוציא הבורר תחת ידו פסק בוררות נוסף (להלן: "פסק הבוררות השני"), בו ערך תחשיב של עלות הקמת קו ירושלים ולפיו מצא כי עלות הביצוע הינה 66,791,867 ₪ ולפיכך על המבקשות לשלם סכום שנתי של 556,559 ₪, כהוצאות פחת. (העתק מפסק הבוררות הנוסף צורף כנספח ג' לכתב התביעה).

פסק הבוררות השני, אושר בהחלטה מיום 20.10.10, שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בתיק הפ"ב (ת"א) 17189-07-10 (להלן: "תיק המחוזי"). (צורפה כנספח ד' לכתב התביעה).

ביום 25.11.10, הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בתיק המחוזי הנ"ל, בקשה לביטול ההחלטה הנ"ל לפיה אושר פסק הבוררות, ואשר ניתנה על פי צד אחד. לתמיכה בבקשה הוגש תצהירו של מהנדס התאגיד, מר פרבמן. (הבקשה וכן התצהיר צורפו כנספח א' לבקשת המשיבה למחיקת סעיפים).

עיון בכתבי הטענות שהוגשו על ידי המבקשות בתיק המחוזי, לרבות תצהירו של מר פרבמן, מעלה כי מדובר בטענות זהות לאלו אשר נטענו על ידן במסגרת בקשתן למתן רשות להגן אשר הוגשה בתיק זה. (ראה טענת המשיבה בסעיף 3 לבקשתה למחיקת סעיפים מהתצהיר שם טענה כי סעיפים 6-22 בתצהירו של מר פרבמן שהוגש במסגרת הליך זה זהים לסעיפים 4-20 בתצהירו שהוגש בתיק המחוזי; כן טענה המשיבה כי סעיפים 5-30 בבקשה למתן רשות להתגונן זהים לסעיפים 9-30 בבקשה שהוגשה בתיק המחוזי).

ואולם, ביום 3.5.11 (לאחר שהוגשה תביעה זו שבפניי), ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי , בבקשת המבקשות לביטול ההחלטה בדבר אישור פסק בוררות, ולפיה נדחתה הבקשה תוך כך שנקבעו בין היתר, הקביעות הבאות:

המחלוקת העיקרית בתיק הינה טענת המבקשת כי בין הצדדים לא נוהל כל הליך בוררות ואין לראות בפסק הבוררות שאושר בהחלטה, כפסק בוררות "קלאסי" במובנו של חוק הבוררות, אולם טענה זו יש לדחות. בעניין זה קובעת כב' השופטת נחליאלי בהחלטתה כי: "אינני מקבלת את הטענה וכלל לא שוכנעתי כי קיימת מחלוקת כלשהי בשאלת עצם קיום הבוררות, שכן המסמכים שצורפו לתגובה מדברים בעד עצמם על קיומה של בוררות".(סעיף 15 להחלטה).

מהמסמכים שצירפה המשיבה לתגובתה עולה כי ביום 25.5.08, התקיימה ישיבה בהשתתפות נציגי הצדדים כולם, לרבות נציגי המבקשת ונציגי "אוהל שם" (בשם המשיבה) ובהשתתפותו של שובל אשר תואר בפרוטוקול כ "בורר". מוסיף בית המשפט וקובע כי מפרוטוקול הישיבה מחודש מאי 2008, עולה במפורש כי הצדדים הסכימו להליך בוררות שיתנהל בפני הבורר שובל. כן הסכימו הצדדים על אופן ניהול הבוררות, אופן תשלום שכר טרחת הבורר ואף נכתב בפרוטוקול כי הצדדים "מודים לבורר", על עבודתו עד כה.

בהתאם לאמור קובע בית המשפט המחוזי כי פרוטוקול הישיבה שומט לחלוטין את הקרקע תחת טענת המבקשת לפיה לא הוסכם בין הצדדים על הליך בוררות וכי שובל לא מונה כ "בורר". מוסיף וקובע בית המשפט כי מדובר בטענה המנוגדת לעובדות המפורשות שנכתבו בפרוטוקול.

זאת ועוד, בשים לב לנוכחות נציגי המבקשת באותה ישיבה תמוה כיצד טוענת המבקשת להעדר יריבות בינה לבין המשיבה ולכך שלא היתה צד להליך הבוררות.

בסעיף 19 להחלטתו מפנה בית המשפט המחוזי לאסמכתאות נוספות שצרפה המשיבה שאף הן תומכות עובדתית בכך שבין הצדדים הרלבנטיים התנהל הליך בוררות. (ראה סעיף 19 להחלטה).

בשולי החלטתו מסכם בית המשפט וקובע כדלקמן: "לסיום ולמעלה מן הנדרש אציין כי מהמסמכים הרבים שצרפה המשיבה לתגובתה שוכנעתי כי בין הצדדים התנהל הליך בוררות במשך תקופה ארוכה, וקשה שלא להתרשם מכך שטענת המבקשת להעדר קיום הליך בוררות באה לאוויר העולם במטרה אחת – להביא לביטול ההחלטה".

בנסיבות האמורות, בהן נדונו והוכרעו טענות המבקשות בדבר עצם קיומו של הליך בוררות בין הצדדים, הרי שהדבר מהווה מעשה בי-דין ואין לשוב ולדון באותן הטענות כעת במסגרת התביעה שבפניי.